לבנות בית בתנאים שהטבע מכתיב.

אלן שפיגל - יועץ לעיצוב פנים, וילה אלטונה, סולנטונה (שבדיה)

אלן שפיגל לא נוהג לענות כמו אדריכל טיפוסי, וגם לא לצטט מילות מפתח פופולריות מהתעשייה. הוא כן ישמח לספר על אהבתו לתהליכי ייצור, על ההשראה שהוא מקבל ממעצבי פנים שהוא מעריץ, ועל האופן שבו אור וחדרים פתוחים יכולים להזמין אנשים ללב הבית, כל בית - המטבח.

אלן, אוטודידקט שלא למד עיצוב פנים בערוצים הרשמיים, עובד עם כמה מהמותגים המסחריים, המסעדות והמלונות הגדולים ביותר בשבדיה. ב-‎2011‎, שיטוט אקראי באינטרנט הוביל אותו לרכוש חלקת שטח ייחודית בפרברי סולנטונה אשר בשבדיה. החלטה נועזת זו הכניסה אותו לעולם האדריכלות והבנייה, אבל בתנאים שלו.

בשטח זה, שפניו נוצרו בעידן הקרח האחרון וכוללים מאפיינים טופוגרפיים ייחודיים, החליט אלן לבנות את בית משפחתו - "וילה אלטונה" - יחד עם אדריכל מקצועי ושני עובדים. בית שמסרב להכניע את גבולות הטבע, ומעדיף להתמזג בטבעיות עם סביבתו.

לפני הכל, מה פירוש השם 'וילה אלטונה'?
אלטונה היא העיירה בהמבורג שממנה המשפחה שלי מגיעה. וזה גם שם החברה שלי. מהרגע הראשון, הרעיון היה להקים את אלטונה 1, ולאחר מכן להמשיך ולבנות בתים נוספים, אלטונה 2, אלטונה 3, וכן הלאה. עדיין אין לי תוכניות מאורגנות לממש את החזון הזה, אבל סביר להניח שיהיו עוד בתים.

כיועץ לעיצוב פנים, שעובד בעיקר עם ריהוט, מה גרם לך לרצות לבנות בית שלם?
אם אתה יכול לבנות ארונות, אתה יכול לבנות בית שלם. אתה תמיד יכול ללמוד עוד. אין כמעט שום דבר שאינו אפשרי. אנשים תמיד אומרים 'לא תצליח לעשות את זה', אבל עובדה שהצלחתי. הדבר החשוב ביותר הוא שאם אתה טוב בעבודות כפיים, אתה יכול ללמוד כל מה שאתה רוצה תוך כדי העבודה, בעזרת האינטרנט ובעזרת אנשים אחרים.

האם היית בונה את הבית הזה אם החלקה הזו לא הייתה כך-כך ייחודית במאפייניה?
לא, לא את הבית הזה. הבית הזה מאוד מותאם למקום שעליו הוא בנוי. הוא עוקב אחר המתאר הטופולוגי ופני הקרקע, ומחולק לארבעה מפלסים בהתאם לתנאי השטח והטבע. שטח הבית מחולק לארבעה חלקים, כאשר הקירות וצורת הבית מותאמים לפני הקרקע. בשבדיה נהוג להשתמש בדינמיט כדי לאזן את פני השטח, אבל אני לא אוהב את זה. במקום זה, רציתי להתאים את הבנייה לתנאי השטח.

לקח לך שנה וחצי להשלים את בניית הבית. בכל זמן נתון, עבדו על הבית לכל היותר שני אנשים. איך ידעת שסיימתם? הרגשת שהבית גמור?
הרגשתי בבית באופן מיידי. עברנו לגור כאן עוד לפני סיום הבנייה. בהתחלה, לא היו דלתות לחדרי הרחצה - השתמשנו בווילונות. לא היו עדיין מדרגות, אז השתמשנו בסולמות. מבחינתי, אני לא יכול לנקוב בתאריך שעברנו הנה. אין לי מושג מתי בדיוק זה היה. הרגשתי בבית מהרגע הראשון.

הווילה ממוקמת באזור אורבני, בין בניינים שמעוצבים בהשראות שונות. זה כמעט כמו לגור בנווה מדבר בנקודת המפגש בין העיר והיער. אתה מעדיף את העיר על פני האזור הכפרי, או להפך?
בחרתי בחלקה הזו משום שהיא קרובה לשני העולמות, ומשום שסולנטונה הוא מחוז שטוב לגור בו. על אף שאני חובב הן את מרכז העיר והן את הפרברים, אני חייב להודות שאני מעדיף את העיר. בחרנו לגור בסולנטונה בגלל הילדים ובתי הספר. אם זה היה תלוי רק בי והייתי גר לבד, הייתי בוחר לגור או במרכז העיר או במקום שמוקף דווקא ביותר טבע.

העבודה שלך מתמקדת בבתי מלון ומסעדות - מקומות שהם מטבעם חברתיים. איך זה משתקף בבית שלך?
בדרך כלל, כשרואים מפרט של דירה או בית, חדר המגורים תמיד גדול יותר מהמטבח, ויש פינת אוכל שכמעט לא נעשה בה שימוש. אבל כשמתארחים אצל מישהו, תמיד מבלים את רוב הזמן במטבח. במסיבות, כולם מתרכזים במטבח. זה תמיד ככה. בסופו של יום, חדר המגורים לא צריך להיות כל-כך גדול. זה חדר שנמצאים בו בעיקר לבד או עם המשפחה הקרובה. המטבח הוא מקום המפגש האמיתי בבית.

האם התחלת לעסוק בעיצוב פנים של מסעדות מתוך כוונה?
די במקרה התגלגלתי לעבוד בתחום הספציפי הזה, אבל אני חושב שבעיקרון אנשים שאוהבים אוכל ולעבוד עם אוכל, מדברים באותה שפה. כחובב בישול בעצמי, אנחנו אנשים מאותו סוג, ומסתדרים נהדר זה עם זה.

מהיכן מגיע העניין שלך באוכל?
במשפחה שלי תמיד אהבנו לבשל. אימא שלי הייתה בעלת מסעדה, וגם לי הייתה מסעדה לזמן קצר. בצעירותי, עבדתי במשרה חלקית במסעדות. וסבתא שלי הייתה מבלה כל היום בבישולים. ברצינות, מיד אחרי ארוחת הבוקר, היא כבר הייתה מתחילה לבשל לארוחת הערב. אני חושב שבזכות זה אני מבין טעמים ויודע לשלב בין דברים.

איך היית מתאר אנשים כאלה?
רובם אנשים מצחיקים וטמפרמנטיים. הם נהנים לשתות ולאכול, הם יצורים חברתיים ובאופן כללי אנשים חביבים. לא יומרניים מדי.

לסגנון הסקנדינבי בעיצוב יש מאפיינים מאוד מובהקים. הבית והרהיטים שלך משדרים קלילות ופתיחות, שלא מאוד אופייניים לאזור. איך היית מתאר את הסגנונות שמשפיעים עליך?
אני אוהב ריהוט סקנדינבי, אבל מבחינת ההעדפה שלי לחללי מגורים, אני אוהב חברות ומעצבים ספרדיים. אני חושב שהם פשוטים ופואטיים יותר מאחרים. מבחינת ריהוט למשרדים, אני מעדיף את הסגנון הגרמני. העיקרון המוביל הוא פונקציונליות. הסגנון הדני הטיפוסי, בסטייל רטרו, מאוד חביב ופופולרי, ואני משתמש בו הרבה כשאני מעצב מסעדות, אבל באופן אישי אני מעדיף את הסגנון הספרדי והגרמני.

אתה אוטודידקט, ומעולם לא עבדת בחברה מסחרית. במה לדעתך תהליך העבודה שלך, ובסופו של דבר, הסגנון שלך, שונה מזה של מעצבי פנים שכירים?
אני, לדוגמה, לעולם לא יוצר שרטוטים במחשב. אני תמיד משרטט ידנית עבור עצמי, ומיד אחר כך מתחיל את שלב יצירת דגמי האב-טיפוס. אני תמיד עובד בקנה מידה מלא. אנשים אחרים עובדים עם שרטוטים בתלת-ממד, אבל הדרך שלי יותר מהנה. עם דגם בקנה מידה מלא, אפשר ישר לראות אם משהו גבוה מדי או נמוך מדי, ואני משוכנע שזה תהליך הרבה יותר מהיר. אחרת, מבזבזים זמן על יצירת דגם בתלת-ממד, שיכול להיראות מצוין בשלב הזה, אבל בסופו של דבר נראה מגוחך בעולם האמיתי, או ההפך.

נשמע שאתה מעדיף את הגישה הידנית בעבודה. איזה תפקיד יש לטכנולוגיה בחייך?
אני חושב שטכנולוגיה היא דבר מצוין בהיבט של מכונות וייצור בעיצוב רהיטים. אבל כן, למען האמת, אני מעדיף לעשות דברים בצורה ידנית. אני אוהב לשמוע תקליטי ויניל. אני אוהב תהליכים אנלוגיים. מהבחינה הזו, אני מאוד מיושן. אני משתמש בטכנולוגיה רק כשאני מבשל - התנור, מכונת הכביסה, גאג'טים למטבח. ואני גם שומע מוזיקה ב-Spotify.

מה עוד משפיע על החיים האישיים ועל העבודה שלך?
אני די משעמם מהבחינה הזו. אני אוהב את הטבע ואני אוהב מפעלים. אני אוהב את תהליך הייצור, ואני מאוד נהנה ללכת למפעלים. בכל פעם שאני מגיע ללקוח או לספק חדש, אני מבקש ממנו לקחת אותי לסיור במתקן. אני בעצם ילד מגודל. אם יש מכונה שלא ראיתי קודם, אני לא מהסס לשאול אם אני יכול לעבוד איתם יום שלם כדי לראות את כל התהליך. אני חושב שזה מאוד מהנה.

אתה מעדיף פונקציונליות או אסתטיקה?
פונקציונליות.

למה?
משום שהחיים עצמם פונקציונליים. כמובן שאסטתיקה ויופי הם היבטים חשובים, אבל אם חיים רק בתוך יופי, אי אפשר לנהל חיים נורמליים. צריך כל הזמן לסדר ולהניח כל דבר במקום.

אתה נוקט באותה גישה גם בעיצוב פנים?
כן, אבל אני חייב להגיד שפונקציונליות היא גם יופי. אם חושבים, למשל, על כיסא - הדבר החשוב ביותר הוא שהוא יהיה פונקציונלי. נקודת המוצא צריכה להיות יצירה של משהו נוח. הוא צריך גם להיות עמיד. מי שמצליח לשלב את שתי התכונות האלה, הוא אמן. יש כל-כך הרבה כיסאות שנראים נהדר ולא נוח לשבת בהם. אבל הטעם היחיד לקיום של כיסא הוא שהוא יהיה נוח לישיבה.

מה מכוער בעיניך?
כשמדובר במבנים וברהיטים, אני חושב שצריך לעצב בצורה כנה ולא רק לנהות אחרי הטרנדים הפופולריים של הרגע. מסעדה, למשל, היא תמיד משהו זמני. בפרויקטים לטווח רחוק יותר, בייחוד מבחינת ריהוט, צריך גם לחשוב לטווח הרחוק יותר. הרהיטים שאני עובד איתם הם מאוד יקרים, אז אם אני קונה רהיט כזה, אני רוצה שהוא ישמש אותי למשך שנים ארוכות. כל דבר צריך משמעות, ואני חושב שזה עקרוני.

איך הפילוסופיה הזו רלוונטית לבתים?
בדיוק אותו דבר. אם יש לך בית משנות ה-20 של המאה ה-20, הדבר הטוב ביותר הוא לשמור על אחידות מבנית וסגנונית. לא לעצב חדרים בסגנונות אופייניים לתקופות אחרות, אלא לשמור על עקביות עם העידן שבו הבית נבנה. מבחינת הריהוט שמוכנס לחדרים, אפשר להתנסות קצת יותר עם סגנונות מזמנים אחרים. אין תקופות מכוערות.